מקומה של ישראל בזכרון הקולקטיבי ובאכסנית המידע האונברסלי.

ציוויליזציה?קולטורה? או  שמא נימוסים? למה הכוונה כאשר מדברים על תרבות? לתולדות הרעיונות הפילוסופים, לספרות הקלסית, או למטבח, לבוטיק לקרנבלים והפסטיבלים? האם הכוונה היא לתרבות של הלבנים האילטיסטים של העולם הישן או לתרבות הדפוקים והמחאה. או שמא תרבות  היא הדת והאמונה? האם הכוונה היא למוסיקה לפופ או לנעימה מסורתית? ואולי התרבות של פעם היא הסטוריה לאינטלקטואלים בעוד התרבות של היום זו האנתרופולוגיה? אז מהי תרבות? התרארגנות ערכים או שניהם יחד? ומה מכל אלה מרכיב  את התרבות הישראלית?
החברה הישראלית, מעצם היותה חברת מהגרים וחברה המכילה תרבויות משנה רבות, מתמודדת עם בעיות הנובעות מהמגע ולעיתים החיכוך בין התרבויות השונות.
האם מדינה שקלטה אוכלוסיות עולים מ-70 מדינות יכולה בכלל לייצר תרבות משלה?
ואם כן, מהם מרכיבי התרבות הישראלית? האם מדובר רק בהיגררות אחר התרבות הגלובלית? או שמא באמת מדובר בצמיחה של תרבות מקומית מקורית? או בשילוב של תרבויות בני העמים שהגיעו להתיישב בה?
האם יש הבדל בין תרבות יהודית לבין תרבות ישראלית? ומהו הגורם המעצב בין השתיים? כיצד משתלבים בני המיעוטים השונים ובני הדתות האחרות בתרבות הישראלית?

יש הסוברים כי כלל אין תרבות יהודית מאחר וליהודים לא היתה מדינה לקיים בה תרבות, שהרי להגדרתם תרבות זה קולנוע, תיאטרון, אמנות, ספרות, שירה. ויש אחרים המצביעים על תרבות יהודית מפוארת שנסמכת על ארון הספרים, אך גם על תרבות תוססת בתוך הקהילות היהודיות בגלויות השונות.
ויש מי שדווקא מצביע על התרבות העברית החילונית שבמרכזה עמדה תנועת החלוצים והסוציאליזם, אותה תרבות של ראשית המדינה ושל דור המקימים. במידה רבה, תרבות זו התמוטטה לאחר מלחמת יום כיפור, כאשר ממנה ואילך החלה ההסתגרות הפוסט-טראומתית, תופעה שהביאה להפנמה מן הכלל אל הפרט. ואולי תוצאתה של אותה הסתגרות הם אירועי  מלחמת לבנון השנייה כאשר אינטרסים של פרטיים גברו על אינטרסים לאומיים בדרך ההתנהלות והטיפול באיום הצפוני ובמהלכי המלחמה.

המניות של הרמטכ"ל לא פגעו בביטחון המדינה אבל היו לסמל תרבותי של ה"אני" הקודם ל"אנחנו". ולכן גם אם הפעולה היתה תמימה, מה שהיכה בנו זה לא עצם הפעולה הפרטית אלה הסמל שהיא ייצגה. המראה שהיא העמידה בפני החברה, שגם הרמטכ"ל ברגעים שכולנו בטוחים שכל כולו נתון לנו הוא קודם דואג לביתו. זה הסמל וזה שיברו.

 
המאבק או הוויכוח בעיצוב התרבות הישראלית הוא על מערכת הנורמות, הערכים, חוקים, מוסדות, טקסים, זהות, מיתוסים, הסכמות חברתיות, אכיפה, סמלים, סטריאוטיפים, יחסי גומלין, יחסי דו-קיום, ומשמעויות של ארועים. כמעט כל אחד מהמושגים והמונחים הללו נמצא במחלוקת כזו או אחרת, וויכוח, אי הסכמה, או גיבוש איטי - איטי מדי. וכך מוצאת עצמה התרבות הישראלית  בלב המחלוקת לגבי הזהות הישראלית ובחזית המאבק על משאבים - מצב שמביא לעיתים לעויינות בין הקבוצות השונות, לניכור, ולזרות גם ברמה האישית וגם ברמה הקולקטיבית.  פרופ' ברוך קימרלינג סוציולוג מהאוניברסיטה העברית ירושלים מאתר שבע קבוצות תרבותיות המרכיבות כעת את אוכלוסיית המדינה: המעמד הבינוני החילוני; הקבוצה הדתית-לאומית; הקבוצה החרדית; הקבוצה המזרחית-מסורתית; ערביי ישראל; העולים מבריה"מ לשעבר; האתיופים. מצב זה מחזק שסעים חברתיים, עדתיים, סקטורייאלים וכמובן מפלגתיים. שכן התרבות היא חלק מהפוליטיקה הישראלית וכמובן מאוד מושפעת על ידה. ובסופו של דבר, כוחם של הפוליטיקאים בעיצוב התרבות הישראלית הוא קובע  ביותר ואולי יותר מדי.

כיום התרבות הישראלית החילונית נתונה ברובה בידי אילי ההון ואנשי השלטון. אנשי השלטון קובעים במידה רבה את לוח השידורים הציבורי והתנהלות מפעלי התרבות הציבוריים. ואילו אנשי ההון קובעים את היקפן של פעולות תרבות התלויות בפרסום וחסויות של גופים כלכליים. תרבות הרייטינג שדובר בה כה רבות בהתייחס לאופן ניהול סיקור המלחמה באה לשרת את בעלי הממון את בעלי ההון שלהם השפעה מכרעת בעיצוב דעת הקהל. רק שיקול דעת ששועבד לרייטינג יכל להקרין בפריים טיים סרט תעמולה מפרי בית היוצר של חיזבאללה בשני פרקים שבאו להכות בבטן הרכה של המדינה, על גורלם האכזר של חיילים ובני משפחותיהם מרגע שנפלו בשבי בידיהם של פראי אדם שלא מכירים בשום אמנה בינלאומית בהתייחס לטיפול בשבויים. הסרט הזה יותר ממה שהוא בא לספר לנו מה עלה בגורל השבויים הוא בא להרפות את הרוח, לפלג, לזרוע רוח נכאים, יאוש, אכזבה, חוסר אמון, ועוד...ורק שיקול דעת של רייטינג יכול לסלק מהמסך את העיסוק בפערים החברתיים העצומים, והעיסוק בפער בין עניים ועשירים המאיים פגיעה ישירה על החברה הישראלית ותרבותה. היקפי העוני והפערים החברתיים רק ילכו ויגבירו את השסעים בחברה הישראלים יעצימו התסכול את הניכור וירסקו את הקולקטיב המאחד אותנו כעם. פגיעה כזו תקרין על כוח העמידה תחת איומים על ההתגייסות ועל האמון של הפרט בכלל ובהנהגה. הזכרון של הרמטכ"ל שמוכר מנייות ברגע משבר התבסס בתודעה של הפרט. ובשעת משבר כאשר ידרש הוא לסכן את הייקר ביותר למשפחתו, את חייו, יזכור את פעולת המכירה של המניות של הרמטכ"ל כקודמת להחלטה על מחיר חייו.

לתרבות השפעה על לכידותו של עם, חוסנה של המדינה והישגיה. ישנה קורלציה ישירה בין תרבותה של מדינה למקומה בין העמים. העם היהודי אשר נודע מאות בשנים במורשתו המפוארת ובזיהויו כעם הספר וכמי שתרם רבות לתרבות העולם נסוג בשנים האחרונות נסיגה משמעותית במעמדו זה.

ישראל במודע או שלא במודע, העדיפה את ההסתגרות התרבותית ולא לקחה חלק במהפכה העוברת על העולם במעבר לעולם מידע האוניברסלי המוגשם באינטרנט. בעוד העולם הגלובלי מזרים מידע רב לאינטרנט הרי שישראל כמעט ואינה תורמת את חלקה, מעט מאוד ארכיונים ישראלים ומוזיאונים ישראלים חולקים את הידע שלהם עם העולם והציבור הרחב. לרוב, פקידי המדינה שומרים את הידע לעצמם תוך מאבקי כוחות ושליטה על מקורות הידע. ארכיון הסרטים הלאומי אינו חולק את מאגריו עם הציבור הרחב, כך גם בית התפוצות לא מפיץ בעולם את קורותיהם ההיסטוריים של קהילות ישראל, מוזיאון צה"ל ומשרד הביטחון אינו חולק חומר כתוב ומאגרים ויזואלים, והאוניברסיטאות ומכוני המחקר תורמים מעט מאוד מידע לטובת הכלל. ההשגים המופלאים של ישראל בתחומי המחקר המדע והתעשיה אינם באים לידי ביטוי במאגרי המידע האוניברסלי. הם כמעט ולא נמצאים שם.

העולם נחלק היום לשתי תרבויות החברה המערבית דמוקרטית על ספיחיה ומנגד מאיים עליה העולם הפונדמנטליסטי בו שולטים הדת האלימות והטרור אשר מאיימים על החברה הגלובלית. ישראל בעצם בחירתה שלא לקחת חלק בעולם המידע הגלובלי מותירה חלל - וואקום של ידע היסטורי ובסיסי במאגרי המידע האוניברסלי. ואקום זה נכבש במהירות ובאינטינסיביות על ידי הפונדמנטליסטים, ארגוני הטרור, וארגוני ניאונאצים בדרכם לכבוש את דעת הקהל העולמית כנגד ישראל ובני עמה, תוך ביטול תרבותה, זכותה, הישגיה ותרומתה לעולם.  

עוד על תרבות ישראל: מדינת יהודים או מדינה יהודית, גישות חילוניות ליחסי דת ומדינה - עדי שרצר