מבצע אופרה - הפצצת הכור העירקי על ידי ישראל

הפצצת הכור העירקי - מתוך הספר "בני קשת", מאת חני זיו ויואב גלבר, הוצאת משרד הביטחון
מבצע אופרה
ההסכם עם צרפת
הסכם מסגרת לשיתוף פעולה גרעיני בין צרפת ועיראק נחתם ב-18 בנובמבר 1975. על ההסכם היו חתומים ד"ר טרנאנו, מקורבו של הנשיא ז'יסקאר דיסטאן בשם צרפת, מקורבו של הנשיא הצרפתי ז'יסקאר ד'סטאן בשם צרפת, וחמדאני מקורבו של צדאם חוסיין בשם עיראק.
ההסכם קבע, כי צרפת תספק לעיראק כור לבחינת חומרים וכי צרפת תהיה אחראית לספר את האורניום המועשר להכשרת סגל עיראקי של פיסיקאים מהנדסים וטכנאי גרעין. הפרטים על הסכם המסגרת נשמרו על ידי עיראק וצרפת בסוד כמוס והוא לא הובא לאישורו של הפרלמנט הצרפתי.  עם חתימת הסכם המסגרת הוסב שם הכור ל"אוסיריק" אם כי העיראקים המשיכו לכנות את הכור בשם תמוז 1, וכור קטן הסמוך לו תמוז 2. תכונותיהם של שני הכורים איפשרו לעיראק ייצור קרוב של פצצה גרעינית כמו גם להגיע ליכולת לייצר נשק אטומי. העיראקים ניהלו גם משא-ומתן עם חברות איטלקיות שייצרו מיתקני הפרדה לחומרים רדיואקטיבים. ממשלת איטליה שזכתה בתמורה לכך באספקה קבועה של נפט בירכה על ביצוע פרוייקטים שונית בתוכנית הפיתוח הלאומית של עיראק. הכור אוסיריק בסיוע המעבדות האיטלקיות הגיע לייצור קרוב של פצצת אטום. ישראל הזהירה פעם אחר פעם מהתוצאות הרות האסון שמפעל כזה בעיראק עשוי להמיט, אולם צרפת שנהנתה מן הנפט ומחוזים מסחריים שמנים דחתה אזהרות אלה. ישראל ניסתה לעניין את איראן בתקופתו של השאה, בשיתוף פעולה נגד עיראק בנושא הכורים הגרעיניים, אך לא רק שזו לא שיתפה פעולה, אלא שהיסתבר שגם איראן גילתה עניין בחימוש גרעיני.


תכנון המבצע:
"שעון גדול עומד מעלינו, והוא מתקתק. המשמעות של עיראק, המייצרת נשק גרעיני, היא סכנה לכל איש ואישה במדינת ישראל. סדאם חוסיין לא יהסס להשתמש בנשק השמדה המוני נגדנו" - מנחם בגין, ראש ממשלת ישראל


בישיבת הממשלה שנערכה ב-23 באוגוסט 1978 הוצג בפני השרים תהליך ההאצה בבניית הכור העיראקי. בניית הכור עשויה להסתיים על פי התחזיות, בשנת 1980.
מומחים עיראקים החלו להשתלם בנושאי הגרעין בצרפת ובאיטליה. העיראקים לא חסכו כל מאמץ כדי להשיג אורניום והיו מוכנים לרוכשו אפילו בשוק השחור.
צרפת ועיראק המשיכו להדק קשריהן וב-7 ביולי 1979 הגיעה לעיראק משלחת רמת-דרג מצרפת כדי "לסגור עניינים".
באחד מימי אוקטובר 1979 הורה ראש הממשלה לרמטכ"ל לפתוח בתכנון תקיפה צבאית של הכור ולהציד בפני הדרג המדיני דרכי פעולה אפשריות.
בחודש נובמבר נכנסו ההכנות למבצע צבאי להילוך גבוהה ובפברואר היו כבר התוכניות בחיל האויר מגובשות.


היו שהזהירו את ראש הממשלה מנחם בגין, שהפצצת הכור תיצור דעת קהל עוינת לישראל, וכי ישראל תואשם בהפרת קונסנזוס מקובל בעולם שאין תוקפים כורים גרעיניים ובפרט לא כורים פעילים. היה גם חשש שהפצצת הכור עשויה להביא לליכוד השורות בעולם הערבי ולייזום מלחמה בישראל בהשתתפות רבות מארצות ערב, או שהיא עלולה לשמש עילה לארצות-הברית לצמצם את הסיוע לישראל.
ב-13 באפריל 1980 ביצע חיל-האויר ניסוי שכלל תדלוק אוירי של מטוסי פנטום מסוגים שונים באור אחרון. איש מהמשתתפים לא ידע את מטרת האימון. זמן קצר אחר-כך הודיע חיל-האויר כי הוא מוכן למשימה ולביצוע בזמן התרעה קצר יחסית.
בו בזמן קרא צאדם חוסיין בנאום שנשא בפני חייליו ב-25 באפריל להתכונן לשחרור פלסטין.
ב-14 במאי 1980 כונסה ועדת שרים לענייני בטחון לדון על המתרחש בעיראק. שר-הביטחון וייצמן התנגד לפעולה בשל ההשלכות שעלולות להיות לה על ישראל. ב-28 במאי 1980 פרש וייצמן מן הממשלה בשל חילוקי דעות עם ראש הממשלה.
ב-2 ביולי נחתו בישראל מטוסי האף-16 הראשונים שנרכשו בארצות הברית. בתוך חודש עמדו להגיע יתרת המטוסים ממשלוח זה. הגעתם של מטוסים אלה לישראל, שבתחילה היו מיועדים לאיראן, הוקדמה בשל ההפיכה באיראן.


באוגוסט 1980 בנאום אלים במיוחד, שב צאדם חוסיין ואיים בהשמדתה של ישראל. האמריקנים הגיבו בגינוי חריף של הנאום ואילו בישראל שקדו על הכנת תשובה מתאימה. באוגוסט הגיעו עוד ארבעה מטוסי אף-16. לישראל היו עתה שישה מטוסים מרחיקי טוס. באוקטובר החלו האימונים בחיל האויר להפצצת הכור.
ב-28 באוקטובר 1980 החליטה ממשלת ישראל ברוב קולות לתקוף בהקדם האפשרי את הכור, כלומר, מיד לאחר הבחירות בארצות הברית שמתקיימות ב-4 בנובמבר. מכאן ואילך הוטל על זרועות הביון לספק למתכנני המבצע תמונה מודיעינית מלאה כדי שצה"ל יוכל להיערך לקראתו.
היעד להפצצה היה הכור המרכזי, זאת מתוך כוונה להרוס את ליבת הכור ולפגוע קשה בחדרי הבקרה.
ב-6 בנובמבר הציג חיל האויר את תוכניתו וב-10 בנובמבר הוצגה התוכנית בפני אלופי המטכ"ל.


בבחירות בארצות הברית נבחר ג'מי קרטר. קרטר ניסה להחיל על העולם את מדיניותו למניעת הפצת נשק גרעיני. ארצות הברית החלה לאשש את הידיעות על חומרת הנעשה בעיראק. וישראל המשיכה במאמציה לשכנע את הצרפתים לחזור בהם מהסיוע הגרעיני לעיראק. למשימהגוייס אף מנהיג האופוזיציה שמעון פרס, שלו קשרים ענפים ביותר בצרפת.
בינואר 1981 נכנסו הכנות חיל-האויר להילוך גבוה - על הפרק עמדה שאלת תדלוק המטוסים.
בגין חזר וטען, כי עיראק מכינה לישראל שואה שנייה בסיועם של הצרפתים והאיטלקים.


בראשית 1981 התמנה הייג לשר-החוץ של ארצות הברית. בפגישתו הראשונה של ראש הממשלה בגין עם שר-החוץ הייג הוא העלה בפניו את נושא הכור העיראקי והתעניין לדעת מה עשתה ארצות-הברית עם פניותיה החוזרות ונישנות של ישראל. השיחה עם הייג חיזקה את החלטת ראש הממשלה להפציץ את הכור.
ב-27 באפריל הודיעה לשכת מפקד חיל-האויר במסמך מסווג כי שמונה מטוסי חיל האויר F-16, שנועדו לחמוק מטילי קרקע-אויר, ישתתפו במבצע הפצצת הכור העיראקי, ואילו שישה מטוסי יירוט F-15 הופקדו על משימת החיפוי של מטוסי התקיפה. מפקד חיל האויר טען, כי בישראל החלו לנקוט את כל האמצעים הדרושים כדי לקדם תגובת נגד אפשרית מצד עיראק.
ב-3 במאי הוחלט בישיבת חברי ועדת שרים לביטחון בנוכחות הרמטכ"ל, סגנו, מפקד חיל האויר, ראש להק מודיעין בחיל האויר וראש מחלקת מבצעים של החיל, כי הפצצת הכור תתקיים ב-10 במאי. באותה ישיבה הביעו מפקד חיל האויר וקציניו את בטחונם ביכולת חיל האויר לחסל את הכור. הם קבעו, כי החימוש הנדרש להפצצת הכור הוא 16 פצצות ברזל במשקל כולל של 16 טונות שיושלכו על מרכז המטרה בזווית המתאימה ובדיוק המובטח.


הוסרו ההסתייגויות
לאחר שהוסברה יכולת חיל האויר הוסדרו ההסתייגויות והנוכחים תמכו בתוכנית האוירית והמליצו על ביצוע. מפקד חיל האויר, דוד עברי, דיבר על סיכויים רבים לעבור את הפעולה ללא נפגעים.
ב-4 במאי נהרג בנו הטייס של הרמטכ"ל רפאל איתן בתאונת אימונים. בעת התאונה שהה איתן בישיבת הממשלה. ב-5 במאי ליוו כל חברי הממשלה והצמרת הבטחונית את בנו של איתן לקבורה.
ביום שישי 8 במאי המריאו הטייסות המבצעיות מכנף האם לשדה התעופה עציון שממנו היו אמורות לצאת לפעולת הפצצת הכור. בשבת 10 באוקטובר ניתן לטייסים תדריך מפורט על הפעולה שתיערך למחרת.
בבוקר 10 במאי נחת בבסיס עציון בסיני מטוס ממנו יצאו הרמטכ"ל שטרם סיים לשבת שבעה על בנו, סגנו, מפקד חיל האויר, רמ"ח מבצעים, ראש להק מודיעין ועוזרו, הגיעו לחדר התדרוכים. המוביל רז פירט את מורכבות המבצע. כל טייס קיבל אלף דינר עיראקיים ואחר מכן התקיימה סעודת צהריים. הפמלייה הבכירה חזרה למרכז השליטה של חיל האויר במרכז הארץ.
ב-9 במאי הועבר לבגין מכתבו של פרס בו הוא מבקש לא לקיים את המבצע ביום 10 במאי יום הבחירות בצרפת. פרס האמין, כי אם ייבחר מיטראן יש סיכוי להשיב את האורניום מעיראק.
בישיבת הממשלה שהתקיימה שעות ספורות לפני מועד תחילת הפעולה הוחלט על דחיית הפעולה.
הטייסים כבר עסקו בהכנות אחרונות כאשר הרמטכ"ל טילפן לרמ"ח מבצעים שהיה על יד הטייסים והודיע כי הפעולה נידחית.
בערב התברר כי מיטראן ניצח בבחירות בצרפת.


ב-14 במאי הפיצה מחלקת המבצעים של חיל האויר פקודה חדשה להשמדת הכור. בכוונתה היה להפציץ את הכור ב-17 במאי, אך גם במועד זה נדחיתה הפעולה. תאריך נוסף היה ה-31 במאי, אלא שב-4 ביוני היתה אמורה להתקיים פסגת בגין-סאדאת בשארם א-שייח וכדי להימנע מפגיעה בפגישת הפסגה נדחתה הפעולה ל-7 ביוני.
בשבת 6 ביוני התקבלה בטייסות הF-16 הוראת כוננות לביצוע משימה. כל אנשי המערך הטכני הוזעקו מבתיהם והגיעו בשעות הערב בטיסות מיוחדות. מטוסי ה-F-16 והF-15 הוכנו להמראה במשך יום השבת.
בשעה 10:00 בבוקר של ה-7 ביוני נערך התדרוך האחרון טרם היציאה למבצע. מטוסי ה-F-16 שניים בהיכון להחלפה, ושישה טייסי F-15. מזג האויר וסופות החול הם שהטרידו את מפקד חיל האויר. בגמר התדרוך לחץ הרמטכ"ל את ידי כל אחד מהטייסים. בשעה 14:30 הוחל בהנעת המטוסים לעבר המסלול. בשעה 16:01 המשימה החלה.
ב-7 ביוני ה' בסיון תשמ"א, ערב שבועות, בשעה חמש אחר הצהריים, זומנו שרי ממשלת ישראל בחשאיות לביתו של ראש הממשלה. אותה שעה היו כבר מטוסי חיל האויר בעיצומו של המבצע הגדול ביותר שהיה לחיל האויר מבחינת היעד והמרחק, בנתיב הטיסה אל אתר הכור. נתיב הטיסה הארוך חלף מעל ירדן, ערב הסעודית ועקף נמלי תעופה צבאיים, בסיסי מכ"ם ונקודת משמר.
בגין פתח את הישיבה בהודעה, כי בשעה זו ממש מתקרבים מטוסי חיל האויר לבגדאד ובתוך זמן קצר יגיעו אל מעל הכור.


מפציצים את הכור
בהתקרב הטייסים מעל הכור הם השליכו את מכלי הדלק הנתיקים, משקלם פחת ומהירותם עלתה. מעל הכור ניגלו לטייסים סוללות העפר שהקיפו את הכור. הטייסים נכנסו למצב כוננות לתקיפה ומשהתגלתה כיפת הכור הנוצצת מקרני שמש אחרונה צללו המטוסים בהפרש מדוייק של שניות והשליכו את פצצותיהם. כולן כוונו לליבת הכור כפי שתוכנן ורובן פגעו במטרה. הצלחת הטייסים היתה מושלמת, בתוך דקה ועשרים הכור הושמד. עובדי הכור שעזבו שעה לפני התקיפה ניצלו. בשעה 17:30 הגיעה ההודעה המיוחלת לבית ראש  הממשלה, כי הכור הושמד וכל המטוסים בדרך לישראל.


עוד על הפצצת הכור העיראקי:
סרט על הפצצת הכור
מצגת על הפצצת הכור ועל תגובת העולם  - מוקדשת לזכרו של אילן רמון



המטוסים בדרך לישראל
הדרך חזרה נמשכה 90 דקות. בשעה 18:40 החלו המטוסים לנחות בבסיס עציון בסיני. ההודעה על הגעתם הועברה לבית ראש הממשלה והתרגשות רבה אחזה את משתתפי הישיבה בביתו של ראש הממשלה. השרים השיקו כוס לחיי עם ישראל.
ב-8 ביוני חג שבועות, בשעה 14:00 אחר הצהריים הודיע רדיו רבת עמון בשם ראש הממשלה, כי מטוסים ישראלים הפציצו יעדים חיונייים בעיראק. הירדנים חזרו על ההודעה פעמים מספר.
במהדורת החדשות בשעה 16:00 אחר הצהריים הודיעה ממשלת ישראל על התקפת הכור. באו"ם כמצופה גינה את ישראל על הפעולה.
בעקבות ההפצצה השהתה ארצות-הברית את המשך מסירת 14 מטוסי F-16 ושני מטוסי F-15 לישראל, השעיה שבוטלה לאחר בדיקות ודיונים ב-17 באוגוסט.
ב-1991 כשמשבר מלחמת המפרץ הגיע לשיאו, עם ישראל ישב בחדרים האטומים, וטילי הסקאד העיראקיים נפלו בישראל, קיבלה החלטתו של ראש הממשלה מנחם בגין - כעשר שנים קודם לכן - להפציץ את הכור האטומי של עיראק ממד משמעותי ביותר: הסרת איום אטומי ממשי מעל אוכלוסיית ישראל.




תגובות

סה"כ 3 תגובות.



1
 (Jun 8, 2011)
2
 (Jun 8, 2011)
3
 (Jun 8, 2011)