המעקב אחרי מקורות השנאה והאנטישמיות הוא מורכב למדי. קשה עוד יותר היא ההתמודדות עם הקף ההסתה שהאינטרנט יכול להכיל. בפועל הרשת הפכה לארסנל השנאה הגדול ביותר בכל הדורות. מאגר נגיש מאוד ויעיל מאוד. עולה השאלה מה הפרט יכול לעשות כנגדה ומה יכולות הממשלות לעשות? קיימים למעשה ארבע כיווני פעולה שבהם ניתן לנסות להתמודד עם ידע השנאה: להתעלם ממנו, לחשוף אותו, להוציאו מחוץ לחוק, לחסום אותו. קיימת כמובן גם האפשרות לשילוב בין המהלכים השונים. אלא ששלוש אפשרויות הן יותר בגדר משאלה מאחר ולא ניתן לישמן: להתעלם אי אפשר כי המשמעות היא הטמנת הראש באדמה כאשר השריפה בחוץ כבר משתוללת. להוציא את מאגרי השטנה אל מחוץ לחוק אי אפשר כי מדינות רבות תתנגדנה מי מתוך איבה לישראל ומי מתוך הסגידה לחופש הביטוי גם כשהביטוי הופך לנשק מסוכן. גם לחסום מידע אי אפשר כי הוא יעבור משרת לשרת וממפעיל אחד למשנהו. נותרה למעשה האפשרות הבודדה והיא חשיפת הרוע בכל דרך אפשרית לראווה. להעלותו לאור הזרקורים ולהאיר ובד בבד להדליק את כל תמרורי האזהרה האפשריים. שהרי מניסיון העבר אנו כבר יודעים כי רוע ושנאה שהורבדו בהם דעות קדומות, בערות, ושקרים למכביר זה לא רק תעמולה אלא שלב בהכנה הנפשית לבאות. זו הקדמה תיאורטית לאירועים המאיימים שיבואו בעקבותיה. כך זה היה מאז ומעולם ולכן האיום הוא כה ממשי. כ-10 מיליון איש ביקרו באתר הניאו-נאצי גאווה לבנה וקראו את דברי ההסתה הנוראים שנכתבו בו כנגד יהודים. זה לא רק מספר המבקרים שרשם המונה. אלה 10 מיליון בני אדם שטעמו מן הסם שהמריץ דורות של פורעים לפגוע ביהודים באשר הם, רק בגלל יהדותם, לעיתים ללא כל קשר לרמת האמונה שלהם בדת, אלא רק בגלל שנולדו לאב ואם יהודים. עוד מיליונים רבים גולשים אל אתרי התועבה של הפונדמנטליסטים האיסלמים ולעזרת שני אלה באים ארגוני השמאל והימין שונאי הגלובליזציה ושונאי הזרים וכל השנאה הזו נאגרת יחד עד שיבוא הגפרור שיצית את הבערה במקום בו הגחלים כבר לוחשות. |